הביוגרפיה שלי שזורה בבחירות מודעות ולא מודעות שעשיתי בעבודה הטיפולית שלי.
זיכרונות ילדות, קשָרי עם הורי, שעלו מארץ ניכר וגידלו כאן את ילדיהם בחשש ובצמצום על מנת להגן עליהם; הורים שרצו שאתחשל והכניסו אותי לכיתה א' עוד לפני גיל שש. כל אלה חשפו אותי לכאב ולטראומות חברתיות. אני מאמינה כי את לימודי התואר השני שלי בהנחיית קבוצות הנחתה הטראומה החברתית שעברתי.
כיום אני ממש אוהבת לפגוש קבוצה, לראות בעיני המשתתפים את הצלקות החברתיות שלהם ואת הפחד שלהם להיות בקבוצה, ביחד עם כמיהתם להיות נאהבים ומקובלים בין החברים. התהליך הקבוצתי מרתק אותי ואני אוהבת ללוות את חברי הקבוצה בתהליכי הגדילה שלהם. לאט לאט רוכשים חברי הקבוצה ביטחון, ובאים אליה עם כוחות ועם חולשות אבל עם פחות בושה והסתרה. הצורך במקום בטוח שבו ניתן להביא את הכאב הפרטי של כל אחד הוא האתגר הגדול של האדם בחברה.
כחלק מתהליך התפתחותי התעצבתי כמנחת קבוצות, ערה לכוחה של הנחיה, הנהגה ולחשיבותה של צניעות, כבוד וחוסר שיפוטיות בעבודת ההנחיה. הכרה בזכות להיות כחלק מתהליך צמיחה של קבוצה כשלם וכפרטים מרגשת אותי כל פעם מחדש.
