דרך האמנות
כשהייתי בבית ספר יסודי, נהגתי לנסוע עם חברתי מיכל לחוג קרמיקה במושבה הגרמנית בחיפה. נסענו באוטובוס 25 מרמת שאול, השכונה שבה גרתי בחיפה, עד לחוג עם המורה חווה. ספרנו שש תחנות, ועוד הליכה של רבע שעה ברחוב הגפן.
אני זוכרת את ימי ג' ההם, כמו היה זה אתמול. ריח חדר היצירה, תחושת האבק של החומר הקרמי המתייבש ודליי הגלזורות העומדים על המדפים. שם למדתי הרבה על עצמי, ועל יכולת הריפוי שיש לחומר הקרמי. מגע ידיים והפעלת הכוח, לצד העדינות שבהחלקה וליטוף החומר השאירו אותי עם תחושת סיפוק ורצון לחזור שוב ושוב לימי ג' ההם.
עברו שנים. נישאתי לניר, ילדתי את דניאל טליה ואביגיל. בשנים הללו למדתי אומנות ויצירה באוניברסיטת חיפה, אחר כך למדתי חינוך מיוחד. ובמקביל -קדרות. בסטודיו בבית הפעלתי חוגי קרמיקה במשך כ 10 שנים, מפגשי יצירה לילדים ונוער המשלבים שימוש בסיפורי אגדות, חימר ושילוב של חומרים שונים.
טיפול באמנות
היצירה והמפגש האנושי הובילו אותי להמשך ולבחירה הטבעית בלימודי תרפיה באומנות.
תמיד ידעתי את כוחה של היצירה באמנות כאמצעי לריפוי הנפש; ידעתי איך עזרתי לעצמי דרך היצירה בחומר; ידעתי במובן העמוק שיצירה ויצירתיות מבטאים כוח פנימי. המרחב היצירתי מאפשר לגעת בתכנים עמוקים המצויים מעבר למילים. החומר הגשמי מבטא באופן לא מודע בצורה סימבולית את מאווייה העמוקים של הנפש. מפגש בין חומרים עשוי לספר על קונפליקטים ומאבקים תוך-נפשיים.
הטיפול באמנות נוגע בשני יסודות בסיסיים בקיום האנושי: הפסיכולוגיה והיצירה. גוף הידע הפסיכולוגי מביא בחשבון את העולם הלא מודע של הנפש. עולם אליו מודחקים חלקים שאינם ניתנים לעיבוד, העולם הלא מודע מיוצג בעולם המודע דרך סמלים שונים. יונג הבין כי בעולם הלא מודע מוחזקים גם אוצרות נפשיים, ועולם תרבות קולקטיבי משחר ההיסטוריה.
עולם זה מיוצג בתרבות האנושית במיוחד דרך יצירות אומנות. זהו מפגש שבין נפש וחומר. במקום שהמילים אינן יכולות לבטא את התחושה והחוויה בא הצבע הקו והסמל לספר את הסיפור. בלא מודע מוחזקים תכנים קולקטיביים, של תרבות אנושית כוללת, מה שמאפשר למטופל וגם לי כמטפלת להבין יותר את הנפש המתמודדת עם הדחקה. נפש שלצורך ריפויה גם שואפת להביא את החלקים הנסתרים המודחקים לידי ביטוי ולהוציאם לאור.
למדתי באוניברסיטת חיפה "טיפול באמצעות אומנות" בתכנית הנהדרת ללימודי תעודה. הייתי גאה בלימודיי במיוחד משום שזכיתי להכיר את מר פרץ הסה ממקימי התכנית. חלוץ אמיתי, מהדור הישן והקלאסי שפיתח והביא את השיטה לישראל. ממנו למדתי מה היא התבוננות אמתית חסרת שיפוט. כך ניסה להעביר לנו את החובה המקצועית שלנו להתבונן. ההתבוננות בתחום המדעי הרפואי והפסיכולוגי היא הבסיס בשהייה לקראת כל אבחנה והגדרה. בטיפול באומנות במיוחד מתייחסים גם ליצירות האומנות כמסמך עמוק ומשמעותי המספר את סיפורו של המטופל.
למדתי גם פסיכותרפיה בגישה יונגיאנית בתל אביב. היו אלו שלוש שנים מרתקות של הרחבת הראייה שלי אל הלא מודע הקולקטיבי ואל העובדה כי אנו מחזיקים בלא מודע שלנו את התרבות האנושית כולה על כל סמליה. עבודה עם סימבולים וניתוח חלומות יחד עם לימוד של מיתוסים מתרבויות עתיקות העשירו את ההבנה שלי את המטופלים ויצירותיהם ואת הדרמות השונות המתרחשות בתוך נפש האדם.
עבדתי בתחנה טיפולית במשגב כ12 שנים עם פרופיל מגוון של מטופלים: מבוגרים מתבגרים ילדים.
ומאז ועד היום אני מטפלת בקליניקה פרטית בביתי בשכניה. מלווה ילדים נוער מבוגרים והורים.
שאלות קיומיות העסיקו אותי מגיל צעיר. שאלות על משמעות החיים ופחד מסופם, ליוו אותי תמיד, ולכן אני ממשיכה ומוצאת את עצמי מחפשת מפגשים סיף שונים. הנחיתי מספר שנים קבוצות של חולי סרטן, בליווי אומנותי ורוחני, לעיתים בבית החולה. נפרדתי גם ממטופלים כשהם בביתם רגע לפני עזיבתם את החיים. רגעי חסד וקדושה.
בשנים האחרונות אני פוגשת מטופלים דרך אגף משפחות של משרד הביטחון. מפגשים עם אובדן שכול ומוות הם שיא משמעותי במפגשים שלי עם החיים. כאב אובדנו של אדם יקר הוא קשה לאיחוי ולריפוי. אני מוצאת כי יש לגעת בצלקת בעדינות ובקצב של המטופל ולכבד דרכו האישית של כל אדם. זוהי נגיעה אישית שלי בשאלות גורל ובנימים החשופים ביותר של הקיום האנושי.
