סיפור מהמזרח מספר על צלמיד מהמערב שהגיע למורה בודיסטי ושאל אותו
"אדוני המורה כמה זמן יקח לי ללמוד את התורה כולה"? ענה המורה: "שנה אחת"
ענה התלמיד: זה המון זמן
בשבילך ענה המורה 5 שנים
ענה התלמיד: "מה יש ללמוד כל כך הרבה"? ענה המורה: "אז בשבילך 10 שנים".
חשיבות הסבלנות בלמידה היא ענין חשוב. רק לחשוב על רכישת שפה, אות מילה משפט.
אני ילדה טובה, מכבדת סמכות, רוב שנותיי סידרתי לי את העולם במדרגות של היררכיה. עם הערכה רבה למורים שלי. לצערי הרבה לפעמים הערכה זו הייתה מלווה בהקטנה שלי, פחד להעיז. שאלות של ערך ודימוי עצמי נמוך היו שזורים בדרכים שעברתי.
היום ההוראה אינה זרה לי, אני אפילו ממש אוהבת את זה. בשנות ההוראה שלי באקדמיה – תל חי ואוניברסיטת חיפה, במסלול לימודיי תראפיה באומנות, ליוויתי סטודנטים במסע הגדילה שלהם. ישנו איזון עדין בתהליך הלמידה בין התמסרות התלמיד לסמכות, לבין ענוותו של המורה אל מול תלמידיו. המשפט "מכל תלמידי השכלתי" מתאר את תבונת ההוראה. ההכרה באיכויות התלמיד כאדם, במהות העמוקה שלו, בההנה כי רק באמצעות הכרת ביש ניתן להקדם הלאה חשובה כל כך במלאכת הורה.
עד כמה שמחתי שעל אחת מעטיפות תקליטור שקיבלתי מניה במסגרת חומריי הוראה היה כתוב: , הנחיות למורים: "היו יצירתיים, הרגשדו חופשיים ליצור להמציא ולשחק".
אוהבת את גישת NIA שם מעודדים לגדול, מעודדים להשתמש במה שבית היוצר של ניה מספק- מוסיקה כוריאוגרפיה, נושאים להתמקד בהם. אבל מפנים את האתגר האמתי אל המורה. שיפתח שימציא ובעיקר שיהיה חופשי להיות הוא עצמו.