מה שאני כל כך אוהבת בניה זו הגישה המאפשרת שיש בה.
אני ילדה טובה, מכבדת סמכות, רוב שנותיי סידרתי לי את העולם במדרגות של היררכיה. עם הערכה רבה למורים שלי. לצערי הרבה לפעמים הערכה זו הייתה מלווה בהקטנה שלי. שאלות של ערך ודימוי עצמי נמוך היו שזורים בדרכים שעברתי.
עברו שנים. למדתי התפתחתי ואני בעצמי מורה עכשיו, מלמדת בתל חי ומדריכה סטודנטים לטיפול באומנות באוניברסיטה. אני מבינה את החשיבות של התמסרות ללמידה מהמורים שלך. אבל זה חייב להיות משולב עם הנטייה לגדל את התלמידים שלך וללמוד מהם. אין דבר יותר מהנה מלראות תלמיד שלך מגלה משהו חדש על עצמו, או יוצר משהו רענן ומקורי.
המורים שהגו את שיטת NIA מטפחים את מי שמלמד ניה. יש עידוד להיעזר בשעורים המוכנים שנכתבו וניבנו על ידי יוצרי השיטה, אבל יש קריאה למורה להיות יצירתי, שישחק, יבנה משהו חדש מתוך עצמו. על בסיס יסודות של השיטה. בNIA מעודדים לגדול, מעודדים להשתמש במה שבית היוצר של ניה מספק- מוסיקה כוריאוגרפיה, נקודות להתמקד עליהן. אבל מפנים את האתגר האמתי אל המורה. שיפתח שימציא ובעיקר שיהיה חופשי להיות הוא עצמו. זה מקסים מעיני. אני מקווה שאני מצליחה להעביר אותה תחושה לתלמידים שלי באשר הם.