המערכת הפשיאלית העוטפת כל. ועל כך אמרה לי תלמידה שהיא ממש נרגעה. היתה לה תחושה פתאום של בטחון בגוף, שהוא ארוז, שהוא עוטף.
מערכת הפאשיה – מערכת תומכת נוזלית, מערכת תנועתית, מערכת מאחדת,
אלסטית, מערכת חישה.
את הפאשיה הכרתי דרך חברה שהמליצה לי ללכת לטיפול באמצעות מסאג' פשיאלי. הגעתי אל גילה, שבאצבעותיה החמות צבטה, הרימה, לשה את בשרי. התחושה היתה אחר כך תחושה של חיוניות, חמימות ואנרגיה גבוהה.
מכאן נפתחה דרך מרתקת של חקירת המערכת הקסומה הזאת, עימה עלו והתגבשו רעיונות תנועתיים ורגשיים המעניקים לפאשיה איכות ההוליסטית.
בעבר, הפאשיה הייתה מבחינת הרופאים איבר שאינו חשוב, אך לאט לאט המגמה הזו משתנה ומתחילים להבין את החשיבות שלה. ישנה הבנה כמה תיחזוק מערכת הפאשיה חיונית בתחזוקת הגוף.
הפאשיה זו ריקמה, הנראית כמן מערכת של רשתות, ריקמה האורזת את הגוף, עוטפת כל איבר ואיבר ואת הגוף כשלם. כמו ערסל חובק ומזין, היא מאפשרת, מחיָה, אוספת, מאגדת וזוכרת.
זו רשת בעלת מארג בצפיפויות שונות ומשתנות דמוית חבלים, רצועות, יריעות ותעלות מלאות נוזלים. בצורתה המיטבית היא נראית חצי נוזלית (נוזל סינוביאלי הוא מעין נוזל סיכה). נוזל זה מאפשר לשמור על איזון, על אלסטיות שבין גמישות לפלסטיות.
ממה מורכבת המעטפת (הפאשיה)
סיביי קולגן – קולגן הוא חלבון מבני, המהווה את המרכיב העיקרי של הסיבים הלבנים ברקמות חיבור, כמו בגידים, רצועות, עור, עצמות, כלי דם, מעיים וסחוס. זהו חלבון גמיש, אך לא אלסטי, בעל מבנה גלי ספירלי המסייע בבלימת זעזועים.
סיבי אלסטין – אלסטין הוא חלבון מבני הנמצא ברקמת החיבור. הוא בעל תכונות אלסטיות, המאפשרות לרקמה לחזור לצורתה המקורית לאחר מתיחה או התכווצות.
חומר בסיס – מצע במרקם ג'לי בעל מולקולות הסופחות מים, מרכיב נוזלי נטול סיבים, המסייע בספיחת המים לרקמה. הוא מאפשר צמיגות, החלקה, ובלימת זעזועים.
מים – כמו ב"אוקינוס פנימי", הפאשיה מלאה במים המסייעים בוויסות והחלקה של האיברים בתנועה. פאשיה רווייה במים תומכת בחיוניות, בסילוק חומרי פסולת, ובוויסות טמפרטורה.
תאים – פיברובלסטים, מיופיברולסטים, פשיאציטים, צלוציטים. התאים הכי נפוצים במעטפת הפאשיה, מייצרים סיבים ומפרישים קולגן ואלסטין. לתאים יכולת ארגון של מבנה הרקמה וריפוי פצעים.
קולטני חישה – מערכת העצבים שזורה בתוך הפאשיה. תאי החוש הנמצאים בקצות תאי העצב מאפשרים חישה של הגוף מבפנים (קינסתזה), ארגון של השרירים לכדי תנועה (פרופריוספציה), ארגון ריגשי, ומודעות עצמית (אינטרוספציה).
הפאשיה מהווה כ-30% מכלל מסת השרירים. היא מעבירה באופן ישיר ורב-כיווני מידע מוטורי, עצבי ורגשי אל ומכל שרירי הגוף ושאר איברי הגוף שלנו. היא מערסלת, תומכת, מגינה ומייצבת את כל איברי הגוף והשרירים, הפנימיים והחיצוניים, ולכן יש לה תפקיד בעל חשיבות עליונה בכל הקשור לתפקודי תנועה, יציבה, נשימה ועוד.
סוגי פאשיה
שיטחית – מתחת לעור, תורמת לצורת הגוף, מגנה ומבודדת, הסיבים רב כיווניים, בעלת חוזק של מתיחות ,עתירה בקולטני חישה.
רפויה – מצויה בכל מקום בגוף, מימית, סיבים רב כיווניים, עתירה בקולטני חישה.
עמוקה – עתירה בסיבים, בעלת יציבות טובה, מבנה סיבים מאורגן, צפיפות משתנה, אלסטית, בתרגול רקמה זו תנועה באיטיות, יציבות, ריתמיות, דינמיות,
פאשית שריר – בעלת ארגון סיבי רב כיווני כמו סריג כפול, השרירים מצויים בתוכה. מאפשרת בתרגול: גיוון הכיוון, עוצמה, דינמיות.
ריקמת פאשיה כפי שנראית בגוף להמחשה, נילון נצמד המחבר את כל רכיבים
בדומה לגרב אלסטית שעוטפת כל איבר ואיבר, שריר, גיד, איברים פנימיים, ישנה שכבה חיצונית העוטפת מספר תאי שריר למשל, ויוצרת מאין תרמיל המכיל כמה וכמה תאים ולבסוף השכבה החיצונית מכתרת מספר חבילות או תרמילים של שרירים כמו פלח של תפוז ובו "בקבוקוני מיץ" אותם עוטפת שכבה דקה ושקופה. כך השריר, הגיד העצם, עטופים כל אחד בנפרד וכולם יחד במעטפת פשיאלית.
תכונות הפאשיה
נוזלית:
הפאשיה היא מערכת המחזיקה נוזלים. פאשיה "שמחה" היא פאשה רוויה במים. בדומה לספוג – כאשר הספוג מתייבש הוא נהיה פריך וקשה, אפשר לשבור אותו בקלות, אך כאשר ספוג רטוב ורווי במים הוא נהיה קפיצי וגמיש, אפשר למעוך אותו לכדור קטנטן והוא יחזור לקדמותו, אפשר לעקם ולסובב אותו והוא עדין יחזור לצורתו המקורית. בגוף, במתיחה כמו בלחיצה על ספוג, מופעלים סיבי קולגן ונסחטים ומסיעים בהחלקה של השריר. כדי שהנוזלים יוכלו באמת להגיע לכל הפינות הנסתרות הללו, מתיחה מאפשרת "השקיה" של הריקמה. המושג "הידרציה" מתאר את סחיטת הנוזלים בריקמה.
חזקה ומחזיקה
אנו חיים בעולם רפואי שבו קיימת התמחות בכל חלק של הגוף בנפרד. עם התפתחות התודעה והמדע, אנו יודעים שהכל כרוך זה בזה. כך גם הפאשיה בגוף – היא מחברת והיא למעשה יחידה אחת, המשמשת כמארז מקיף של הגוף כולו, מכף רגל ועד ראש .
מכאן ברור, שכל מה שמתרחש בחלק מסוים בגוף ישפיע על הגוף השלם. כמו גרב הנמתחת בצד אחד, ואת ההשפעה ניתן לראות על הגרב כולה, או כמו דומינו ראלי.
קפיצית -אלסטית
כוח המשיכה מאפשר לנו חיבור עם האדמה, בזמן תנועה, הרקמות שלנו שומרות על הקפיציות (מתח) הטבעית שלהן, אפקט ההחזרה (ריבאונד) של הפאשיה מאפשר שימוש מופחת בשרירים ולכן היא מאפשרת להיות פחות עייפים. כך תוכלו לרוץ מהר יותר ולקפוץ גבוה יותר.
תחושתית
הפאשיה היא שרשרת קינטית,
היא בין האיברים התחושתיים העשירים ביותר שיש לנו בגוף, פי 6 יותר מקצוות העצבים שנמצאים לנו בשרירים, ייתכן אפילו שיש בה תחושה גדולה יותר מאשר שיש ברשתית העין, שנחשבה עד היום האיבר הרגיש ביותר בגוף האדם.
מארגנת
לפאשיה יש יכולת וויסות עצמית של בטונוס שלה
הפאשיה היא איבר של קינסטזה – חוש תנועה.
פאשיה ואינטרוספקציה – היכולת לחוש, לקבל ולאמוד אותות הנובעים מתוך הגוף. חוש זה משמש את בני האדם לקבלת מושג על מצבם הגופני בין אם מודע או לא, וכן בסיס לרגשות ומצב רוח.
פאשייה ופרופריוספציה – (מקורה מהמילה הלטינית proprius – שייך לי) חוש מצב הגוף, שיווי משקל, חישה עצמית של הגפיים ביחס לאיברי גוף אחרים ולמרחב, היכולת לחוש תנועה והתפיסה של תבנית הגוף ומיקומו, וכל אלה ללא שימוש בראיה. חוש זה שייך למערכת הסומטוסנסורית.
.פאשיה ורגש
ניתן לראות את הפאשיה כמערכת המשמשת כ'דוברת והמנהלת' של מערך התקשורת של הגוף ברמה הכלל הישרדותית, כמקשרת בין איבריו, כעומדת על המשמר, כדואגת שאחדותו לא תפגע ואף כמקשרת את תהליכי הכאב, הזיכרונות והרגש.
פאשיה לא "שמחה"
יש מצבים כמו תאונה, מחלה, מתח, טראומה, חוסר תנועה או תנועה ממושכת של השריר, הגורמים לנוזליי הסיכה בגוף להדחס, התכווץ ולהתאבן. במצב זה הפאשיה מאבדת את גמישותה ונוטה להתקצר ולהתקפל, מה שגורם להיווצרות של "הידבקויות" (Adhesion) ברקמה אל סיבי השריר. הידבקויות משבשות את הפעילות העצבית של חיישני התנועה הפרושים לאורך סיבי השריר. כאשר הפאשיה מכווצת ומגבילה את תנועת השריר היא מקבעת את תנועתו ולא מאפשרת לו לנוע ולהימתח. בכך טווח התנועה של השריר מצטמצם ומתקבע ומתחיל להופיע כאב.
הפאשיה זוכרת כל פציעה, טראומה, שינוי או חוויה. היא מגיבה לכל שינוי, מסתגלת בתגובה למצב הגוף ותמיד תנסה להחזיר את הגוף למצב של איזון גם אם לפעמים כ"איזון מדומה". במצב זה רקמת החיבור והשרירים פועלים יחד על מנת "לעזור" לחבריהם השרירים באזור מקביל המאותת עומס. דבר שיכול להתבטא בכאב והחלשות או כיווץ השרירים.
NIA ופאשיה
הפאשיה היא מערכת הוליסטית, וגם הריקוד של NIA שמאפשר לנו ליצור סינרגיה בין החלק הנוירולוגי, הנפשי, התפיסתי והתגובתי. כל תנועה שלנו נעה עם הפאשיה, לכן תשומת לב לקיום הפאשיה בתוכנו יסייע הטיפוח הפאשיה וריענונה.
לרקוד עם הפאשיה זה אומר לרקוד מתוך מודעות לכך שיש לנו רקמת פאשיה שכזאת. לרקוד מתוך הבנה הוליסטית שכל חלקי הגוף מחוברים על ידה. משמעות הדבר זה להיות במודעות לכך שכשאני פועלת עם הגוף, השרירים פועלים אמנם, אך חשוב לזכור שיש עוד עטיפה שדואגת לכך.
ריקוד ניה הוא אימון בריקוד של נוכחות, מודעות והתבוננות עצמית. כאשר אנו שמים את המודעות לכך שהכל מחובר, IT IS ALL CONECTED, כל תנועה מביאה להתרחבות והתארכות של הריקמה הפשיאלית. בריקוד מתאפשרת תזוזה של המערכת פשיאלית וכך ישנה תנועה של הזרמת מים פנימיים ולחות, ופתיחה של איזורים שאיבדו לחות וחיוניות.
הפוקוס של NIA – שש איכויות תנועה שישמחו את הפאשיה
התנועה עם מודעות פשיאלית מאפשרת מיקסום הפוטנציאל של התנועה. כשהרוקדת מודעת לתנועה, מתרגלת את כיוון התנועה, ואת כוונתה לאן היא רוצה להגיע, הרוקדת מודעת למטרת התנועה.
איכויות תנועה של ניה עם הפאשיה
כוח – השרירים הם מקור חיוני לתחושה של חיוניות, כוונה, מוטיבציה, יציבות דינמית, תחושת אנרגיה וקרקוע. באמצעות טכניקות מעולם אומנויות הלחימה ובמיוחד הטאיקואנדו מתקיימות תנועת של אגרוף, בעיטה, הדיפה, דחיסה.
גמישות – גמישות מאתגרת את הגוף במתיחה והארכה של השרירים והגפיים, מה שמחייה את שכבת הפאשיה ומייצר הידרציה בשכבות הפאשיה ומאפשר תנועה מיטיבה.
תנועתיות – קלילות תנועתית מעודדת הידרציה, הפרדה בין התנועות ויחד עם זאת תנועה עם הגוף השלם, מה שמעודד החלקה פשיאלית. תנועתיות במרחב מאפשרת תרגול של קינססטזה ופרופריוספציה.
זריזות – מרחב משחקי, שינויים בקצב, אנרגיה קינטית, עצירה ותנועה מעוררים את הפאשיה.
יציבות – תרגולי שיווי משקל, תנועה המשתמשת בקולטנים הפשיאלים, הקשורים ליכולת לווסת, להיות במודעות לגוף, לארגן את התנועה. כך מעודדים את המערכת הפשיאלית כמארגנת אינטליגנציה תנועתית.
אתנחתא – תנועה רגועה ונינוחה. כמו להנמס לתוך הגוף, להתערסל, זמן להתאוששות, הרפיה ריגשית, וויסות ומנוחה. כך מתאפר לפאשיה להתאושש ולהתחזק.
פוקוס– זה המקום של המילים והדמויים ביצירת מרחב לחקירה ומודעות. בעבודה פשיאלית ההתכוונות והדימויים מאוד מסיעים למצוי התנועה.
