מה הקשר בין צעדים, פעימה ופעמון
הפעימה והפעמון מסמנים את אותו קצב הנוגע שמפעים אותנו, כמו פעימות הלב שנוגעות בראשית הקיום שלנו.
פעמונים נמצאים כמעט בכל תרבות ובכל דת.
פעמוניי הכנסייה, פעמונים טיבטים, צלילים פעימתיים שפותחים את חדרי הלב.
פעמון משמש להודעה של הודעות שונות כלומר הוא מסמן את ההזמנה לרגע של קשב.
רגע של התבוננות והקשבה לעצמינו וללב.
פעמון מזמן השקמה והתעוררות.
ככה גם החגים, שחגים במעגל החיים בחיי אדם.
מועדים, מזמינים אותי לעצור ולינוק עוד משמעות שתחבר אותי לחיים שלי ולמה שאני עושה .
זו הזמנה לבחור מחדש, ולברור מחדש.
זו הזמנה לעצור ולחוות את הזמן, את העונה, זו שמבחוץ והעונה שמבפנים.
עם השנים העונות בתוכי נהיות פחות ופחות קיצוניות אבל מצד שני אני חווה אותן בעדינות ובעומק.
מזג האויר הזה, כשהימים מעט מתקצרים והחושך יורד מעט יותר מוקדם, מזג שלוחש לי, שראש השנה בפתח.
כמו ציליצול פעמון אני מתעוררת אל ימים של מחשבות, אולי סליחות, עם השנים יותר ויותר חמלות..
ואז ההתבוננות היא עדינה נקיה ממוקדת בקטן שבדברים.
כמו שכותבת מרים חלפי בשירה:
"לו ידעה נפשי
להתמלא ברוגע
ואז
להביט ולראות
אף הגרגר החול
בעלה הזיו הגווע"…
תחילת שנה ואני מקלפת מעצמי את המיותר, לא קל בכלל, אבל מבקשת עוד להפנים את חלקי העצמי שלי כאלו שעוד מתווכחת איתם.
ובתוך התהליך הזה של הנמה, רבלה, הסרת ביקורת, התמקדות בחשוב, אני מרגישה את החדווה והשמחה של התהליך הזה.
ומקשיבה לצילצול פעמון המודעות ולפעמיי הדרך המתחדשת..
השנה יש לי בקשה לשים לב לצעד שלי שמתחיל מהרגליים, לנוע מתוך המהות השלמה שלי.
ולהיתו מחוברת לצעדים שלי.
נזכרת כמה פעמים בחיים הלכתי כשהלב שלי נשאר מאחור כך שהרגלים התקדמו אבל הרצון והתשוקה לא היו שם.
וכמה פעמים הלכתי כשהלב והתשוקה דחפו אותי קדימה אבל הרגליים, או המשאבים, או התמיכה שהיית זקוקה לה לא היתה שם מספיק בשביל להתקדם הלאה.
כל מיני פערים כאלו משפיעים על היציבה שלי הנפשית והפיסית.
ההזמנה לצעדים חדשים מבקשת לנוע עם המהות השלמה,
השנה אני מבקשת לחבר בין תנועת הרגליים ללב,
זו הזמנה לחבר את כל הדחפים, למהות אחת של תנועה ושל פעימה ושל צילצול מדויק ונכון.
