השמש ההולכת ומתעצמת, השדות המצהיבים, רעש המזגנים מתחיל להמהם,אבל שינויים במזג האויר, זו עוד הזדמנות להתבונן על הטבע, שהוא בדרך כלל, חברו הטוב של האדם. בימי הקרונה גם הגרים בעיר, יכלו להקשיב למקהלה של ציפורים השקם בבוקר, והשמיים היו נראים פתאום בהירים ויפים, וצבע השקיעה קיבל משמעות עמוקה יותר. כי היה משהו בנו, שעצר להתבונן. עצרנו לראות.
"הָאָמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד, כותבת לאה גולדברג, ויודעת שבטבע חשוב לשמור על תמימות-
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה, וְתֵלְכִי בּוֹ כְּהִלֵּךְ הַתָּם.
וּמַחְשׂוֹף כַּף רַגְלְךָ יְלַטֵּף בַּעֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת
אוֹ שֶׁלְּפִי שִׁבּוֹלִים יְדַקְּרוּךְ וְתֻמְתַּק דְּקִירָתָם.
אוֹ מָטָר יַשִּׂיגֵךְ בַּעֲדַת טִפּוֹתָיו הַדּוֹפֶקֶת
עַל כְּתֵפַיִךְ, חָזְךָ, צַוָּארֵךְ וְרֹאשֵׁךְ רַעֲנָן.
אֶת תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה הָרָטֹב וְיֻרְחַב בְּךָ הֶשְׁקֵט
כָּאוֹר בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן.
וְנָשַׁמְתָּ אֶת רֵיחוֹ שֶׁל הַתֶּלֶם נָשׁוּם וְרָגוּעַ
וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּרְאִי הַשְּׁלוּלִית הַזָּהוּב.
וּפְשׁוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִּים וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹּעַ
וּמֻתָּר וּמֻתָּר לֶאֱהֹב.
אֶת תֵּלְכִי בְּשָׂדֶה לְבַדְּךָ לֹא נִצְרֶבֶת בְּלַהַט
הַשָּׂרָפוֹת בִּדְרָכִים שֶׁסִּמְּרוּ…
וּמַחְשׂוֹף כַּף רַגְלְךָ יְלַטֵּף בַּעֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת
אוֹ שֶׁלְּפִי שִׁבּוֹלִים יְדַקְּרוּךְ וְתֻמְתַּק דְּקִירָתָם.
אוֹ מָטָר יַשִּׂיגֵךְ בַּעֲדַת טִפּוֹתָיו הַדּוֹפֶקֶת
עַל כְּתֵפַיִךְ, חָזְךָ, צַוָּארֵךְ וְרֹאשֵׁךְ רַעֲנָן.
אֶת תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה הָרָטֹב וְיֻרְחַב בְּךָ הֶשְׁקֵט
כָּאוֹר בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן.
וְנָשַׁמְתָּ אֶת רֵיחוֹ שֶׁל הַתֶּלֶם נָשׁוּם וְרָגוּעַ
וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּרְאִי הַשְּׁלוּלִית הַזָּהוּב.
וּפְשׁוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִּים וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹּעַ
וּמֻתָּר וּמֻתָּר לֶאֱהֹב.
אֶת תֵּלְכִי בְּשָׂדֶה לְבַדְּךָ לֹא נִצְרֶבֶת בְּלַהַט
הַשָּׂרָפוֹת בִּדְרָכִים שֶׁסִּמְּרוּ…
רקדנו עם שירים של אהבה לטבע והכרת תודה למעשה הבריאה.