מסיבת סוף הקיץ

 

הזמנה לרקוד את יפיי השקיעה של ימי הקיץ האחרונים

על המרפסת שצופה אל הים של חיפה ממרומי ההר שבו אני גרה.

יום חמישי בערב….. 1.9.22 בשעה 18:00

סיפור:

קיץ 1967 קולנוע "תמר" ליד בריכת הפועל בחיפה.

אחי הגדול לוקח אותי לסרט "צלילי המוסיקה".

נסיעה אוטובוס להדר הכרמל, כשהנהג מכריז בקולו "תחנה סופית", אחי אנחנו יורדים.

הליכה ברגל, אולי נתן לי יד, אולי לגמרי לא,  אני לא זוכרת,  אבל זו היתה הליכה שקטה, בלי הרבה דיבורים.

הליכה ממושכת עד הקולונוע.

בהפסקה של הסרט, הלך איש עם מגש תלוי על צווארו כשהוא מכריז בקול "בוטנים גרעינים"  ארוזים  בתוך ניר עיתון מגולגל לגביע.

ילדה קטנה מול מסך ענק, פלא של אשליה.

ילדה מדירה קטנה בחיפה פוקחת  עיניים ומתפקחת מול  מראה המשפחה הגדולה שם באוסטריה.  עושר, שירה, סדר מופתי.  ואומנת אחת, מריה, קול פעמונים, תחליף אם,  והיא  אוהבת  וצוחקת. מסירה כל שבב של קדרות וצער מהמלחמה ההיא.

וכל זה במציאות של צבעים אחרים ממה שהכרתי.

נראה שאת כל החלק שקשור לגרמניה הנאצית הדחקתי אז, ילדה בת שמונה בכל זאת… לא היה לזה מקום.

ואיך?? איך מריה תפרה בגדים לכל הילדים מהווילונות שהיו בחדרים איך?