אביב בתנועה

האביב הזה מילא אותי שמחה ואופטימיות. נפגשנו במועדון של שכניה לרקוד והיינו כ"שדה פורח".
איך זה קרה שהפכנו לארץ כל כך פורחת באביב?
אני זוכרת במדויק את הימים שבהם הופסק ההרגל הזה לקטוף כלניות, א ולשמוח את הפריחה אני ילדה בת חמש (אלוהים זה היה לפני 52 שנה), מקבלת נזיפה מאחי הבוגר כשראה אותי מחזיקה בידי, זר קטן של כלניות. הוא הבכור, כבר למד בבית הספר על פרחים מוגנים, ואני מבויישת מסתירה את הזר מאחורי גבי. אבל מתחילה להבין שיש חוקים, שיש שמירה.
האיסור הזה נצרב אצלי כמו אצל כולם.
ווואלה הצלחנו בזה. מה שגורם לי להרגיש שיש סיכוי טוב לשנות תודעה והרגלים רעים.
מכאן, שבעונה הזו מספיק לעלות במעלה הגילבוע ולצוד בעין כ 30 מינים של צמחים, אם לא יותר. אני לא מגזימה – ספרתי בעצמי, ולהתמלא אושר.
זו מן עונה שכזאת: עם מזג אויר משוגע מעט, פורים משגע ומבלבל לא פחות, פרחים בשיאם בכל מקום, עונה של פסיעה ראוותנית החוצה,
זהו רגע לפני השיא הקיצוני של יציאה החוצה מתוך עצמינו בעונת הקץ, הקיץ.
האביב מאפשר לי להיות בין לבין, בין הפנימי, החורפי והמכונס, לבין זה המתחמם, המתפרץ לו החוצה.
עוד יבואו ימים של קיץ. שמש, אור חיצוני גדול, התודעה אז תופנה במלואה החוצה.
אבל עכשיו בינתיים, בתוך המעבר הזה נעים לי מאוד.