סתיו נוסטלגיה וריקוד ניה

הי לך
האם זו העונה? האם זה הגיל?
לא יודעת אבל השנה במיוחד אני נוסטלגית. צילומי ילדות שנשלחים אלי מכל מיני חברים שמחדשים קשר, סיפורים על העבר מרגשים ומסקרנים אותי.
וזה משמח, כמו אסיף, כמו מתבוננת על חיי בפליאה,
מורה חכמה אמרה לי פעם שעצם הקיום שלנו הוא נס, שהרי מכל הביציות והזרעים דוקא אנחנו זכינו להתגשם כאן, לחיות, והיות.
תודו, זה פלא מרגש בהחלט.
לכן העונה הזו, (ותודה לחברתי ענת ששלחה לי צילום שלכת מאמריקה) היא עונה שעליה נושרים ומישתנים, והיא בשבילי בסימן של הכרת תודה, לעצם קיומי, להורים "שהביאוני עד הלום", תודה לכל מי שפגשתי בדרך ולמי שהשפיע עלי והמשיך הלאה, וגם הכרת תודה גדולה, למי שנשאר איתי, לאורך ימים רבים, באהבתו אלי.
את המושג נוסטלגיה הגה בשנת 1688 יוהנס הופר, רופא שווייצרי, לתיאור תופעה אצל חיילים שווייצרים שנשלחו אל שדה הקרב רחוק מביתם. (זה ממש הוגדר כמחלה, אבוי).
המילה נוסטלגיה מורכבת משתי מילים.
מיוונית נוסטוס (νόστος), שמשמעותה שיבה הביתה,
ואלגוס (ἄλγος), שפירושה כאב.
לפחות כרגע, לא מרגישה כאב, דווקא סיפוק ותחושה של היכולת שלנו להשתנות בתוך גלגל החיים מהעבר עד עכשיו, אני יכולה לראות את העבר בתוכי, בצורה של זכרון וחוש, ואפילו לתת לו, לעבר, משמעויות חדשות ומתחדשות, חמלה וסלחנות.
בשבת ה 20.10.18 נרקוד ניה, (חוזרים לשיגרת ה"ניה חודשית")
שוקדת כרגע על רשימת השמעה נוסטלגית, מוזמנים לשלוח לי רעיונות לשירים כאלו, אשמח לשבצם בריקוד ניה כייפי ונהדר שיחמם את הלב.