"אופק, מה הוא אופק.
נקודת המפגש
בין שמים וארץ.
דופק.
מה הוא דופק.
נקודת הספק בין הגוף והנפש"
תרצה אתר.
מסע של חמישה ימים ביוון מתחיל אי שם בחורף. ככה זה כשהנפש מתכנסת לרעיונותיה.
נותנים לזה להבשיל בסתר האדמה. לצמוח מביפנים.
"מה לך כי תרצי כל כך לצאת לארץ אחרת"? שואלים…
באמת למה?
"לצאת לעבר מקומות לא מוכרים, ולהפכם למוכרים" אמרתי.
לנוע למקומות שאיני מכירה זה דורש ממני אומץ ואני רוצה להיות אמיצה.
לעשות דברים שלא עשיתי קודם.
להתגבר על חששות ולדעת שאני יכולה.
זה אדיר.
והחלום הקטן שהחל כ"משאלת חורף" הבשיל לעץ מלא ומדושן בפרות עסיס.
יוצאת עם 19 נשים מ ו פ ל א ו ת ועוד שתי מנחות משובחות, לילך וגליה.
לילך גלקין, קולגה שלי,שתינו מטפלות ופסיכותראפסיות, מלמדות ומדריכות הרבה שנים בטיפול באומנות.
לילך רוקדת איתי ניה. כשרוקדים יחד, עוד הרבה דברים קורים יחד.
לילך אהובתי, הנחתה סשנים נהדרים של יצירה שהביאו איכויות עמוקות של מפגש פנימי תוך אישי ובין אישי.
גליה טיאנו-רונן הנהדרת, מורת מינדפולנס הביאה אותנו לחוות את ה"רגע הזה" עם הכוונה של מדיטציות מופלאות לעבר ההרים, הגלים, החול והדרך.
ואני, אני חגגתי עם תנועה וריקוד יצירתי, נוגע, משמח ועמוק, יחד ולחוד.
לומדת להיות קצת מנהלת, לומדת שתף, בקיצור מחשפת לעולם.
רקדנו את האלות, על כל איכויותהן.היינו אפרודיטות, אלות האדמה, האש והצייד.
עם ריקוד, יצירה והתבוננות, חוללנו כבנות אלים של ממש.
קבוצת נשים משובחות היו זו לזו ,אימהות, אחיות, נשים, ילדות
ובעיקר המילדות של הסדנא הזאת.
כולי שמחה ואושר. הכרת תודה על היחד, על החיבור, על הנשיות המטורפת שתססה שם. בא לי עוד…..