לפני כמה ימים ירד הגשם הראשון, "היורה".
רוחות, ירידה בטמפרטורות, ובברכות הטיבעיות הסלמנדרות יוצאות להזדווג.
לאוהבי הטבע זו חגיגיה של ממש, דמיינו לכם בלילה, מסיבת הוללות של סלמנדרות לבושות שחור עם כתמים צהובים זוהרים באור הלבנה.
יפה איך שהן חוגגות את הגשם הראשון.
מעונה לעונה, מנסה להתחבר ולהגיד לעצמי שאני בסך הכל חלק מכל הדבר הזה שקוראים לו מזג אוויר.
בחורף, מתרגשת ומתרעננת בתקווה עם הטיפות הראשונות.
באביב פורחת מרוב יצירתיות
מתעצבת לי עם ההתרוקנות הסתווית ועם העלים שנושרים מטה.
יוצאת מגידרי ומחוץ לעצמי בקייץ.
אולי זה הקשר הכל כך יפה בין הטבע והנפש,
הכל כל כך קשור אחד לשני. המזג החיצוני והמזג הפנימי.
בסדנת ניה של שבת, ננוע את החיבור בין שמיים וארץ, נגלה את קצב הטיפטוף והתיפוף. כמו הטקסים עתיקים נרעיד את האדמה, נקרא לשמיים לנוע ולהניע את העננים כמו בשיר : "בואו עננים הבו גשם לגנים".
חוני המעגל בסך הכל היה "גגן", עבד בתיקון גגות ובידו מעגלה להידוק גגות הטיט. ברור שהיה לו ענין עם הגשם, להתקין את הגג לפני הגשם או אחריו.
אבל גם מספרים שתפילותיו נענו תמיד. פעם כשהיתה שנת בצורת חג מעגל סביבו וקרא שלא יצא מהמעגל עד שירד גשם.
"התחילו גשמים מנטפין"- וכשירד הגשם ללא הפסק התחננו מאמיניו שיצא מהמעגל על מנת שיפסק הגשם.
מזמינה אתכם לחוג איתי במעגלים, להתחבר לכוחות האדמה עם הרגליים ולכוחות השמיים עם מוסיקה נפלאה שבטוח תניע עננים "תקועים" , מוסיקה שתייצר תנועה פנימית, שמחה והנאה.